איזור זגוריה הנמצא בצפון יוון מורכב לתנועה מבחינה גאוגרפית, שרשרת הרים גבוהים מופרדים בעמקים רבים שזורמים בהם נחלים ונהרות.
במאות הקודמות בהם הייתה התנועה ממקום למקום מושתתת על עגלות וחמורים נסללו שבילים שחיברו בין הכפרים הפזורים באיזור, חלק מהשבילים היו צרים לתנועת אדם עם חמור וחלקם קצת יותר רחבים למעבר עגלה. השבילים האלה לא התגברו על הבעיה המצוייה בתחתית העמקים שבהם גם זרמו הנחלים.
הצורך הוליד פתרון – גשרים.
גשרים רבים נבנו לאורך מאות שנים בכל רחבי האיזור, חלקם נבנה על ידי השלטונות, וחלקם על ידי בעלי הון שגרו במקום.
לאורך כ-500 שנות שלטון העותמאני באיזור שימשו הגשרים הן לשליטה והן לגביית מיסי מעבר מהסוחרים שעברו ממקום למקום כיוון שלא היו להם דרכים אחרות שעקפו את הגשרים.
הגשרים פזורים על פני כל המחוז בנויים בסגנון ייחודי ומשותף לרובם. לעומק המים ורוחב הנחל או הנהר הייתה השפעה על צורת הגשר, מנתונים אלה נגזר גובהו ומספר הקשתות של הגשר.
בזמן מלחמת העולם השנייה למעבר של המורדים ממקום למקום, הגרמנים ששלטו באיזור מאמצע המלחמה התקשו מאוד בתנועה עם הכלים הרחבים והכבדים שלהם ולכן נהגו להפציץ מהאויר את האיזור בכלל ואת הגשרים בפרט על מנת לנתק את צירי התנועה של המורדים.
כיום הגשרים הם סוג של מוזיאון לכל המבקרים באיזור ומשמשים מעט מאוד לתנועה ממקום למקום, הם מככבים בכל הפרסומות המזמינות את המבקרים לטייל בין כפרי זגוריה, באיזור כולו מרושת בכבישים מודרניים המחברים את הכפרים השונים ובמקומות שבבהם צריך לעבור מעל המים נבנו גשרים מודרניים המסוגלים לתמוך בתנועה הכבדה.
