אחד הערבים יצאנו ארבעה מדריכים למסעדה באתונה, אחד המדריכים העלה למחרת לפייסבוק פוסט עם תיאור הארוחה, כשקראתי את הפוסט חוויתי את כל הערב שוב, מביא פה את התיאור כלשונו
"…….הערב הגיע ו 4 מדריכים רעבים עולים על מונית בדרך למסעדה של אוכל בנוסח כרתים, אומרים שזה האוכל היווני הכי טעים מכריז קובי רוימי ידידנו שאמון הערב על הזמנת המסעדה והמנות,
ירון אלקלעי, רוני טיטו ואנוכי שמנו את מבטחנו בקובי שדובר יוונית, אמרנו לו שכבר 4 שעות שלמות שלא בא אוכל אל פינו ואנחנו גווועים ברעב…
הראשונות מגיעות אל השולחן עגבניות שרי אדומות וקשות שתוכנן הוצא לטובת מילוי גבינת ריקוטה פיקנטית, מעדן אמרנו לקובי אבל אין הקומץ משביע את המדריך, לא הספקנו לסגור את הפה ומייד מופיעים 4 בקבוקי אוזו פלומרי קטנים שביחד עם כמה קוביות קרח הכינו את הבטן לבאות, יאמאס!
סרדינים קטנטנים ברוטב לימון ושמן זית נעלמו במהירות כלעומת שבאו, פרחי קישואים ממולאים באורז השאירו אותנו מעולפים מעונג, מייד הזמנו עוד מנה כפולה מאלו, בינתיים שלא נרעב חלילה הופיעו כבמטה קסם סרדינים בשתי שכבות ובאמצע עגבניות קצוצות עם שום ושמן זית, מה זה? מה זה המעדן הזה? שאלנו ללא מילים כי מי בכלל דיבר? היינו עסוקים לחטוף כפי יכולתינו מהצלחת שבמרכז השולחן… פתאום קולטת עיני קערה קטנה וזהב לבן בתוכה, יוגורט כבשים שהגיע היישר מגן העדן, וואו, מרקם חלק וטעם שמיימי, עוד שתי קערות כאלו יצאו בהולות מהמטבח היישר אלינו,
עוד כפתור נפתח במכנס…
רחש הגלים ששמענו לפתע פתאום הגיע מצלחת של תמנון שבושל בישול איטי ביין אדום, היה או חלמנו חלום…? רך וטעים, ממש לא להאמין.
האוזו נמזג, הצלחות המשיכו להתרוקן ולהתמלא באורח פלאי, ירק בלתי מזוהה מבושל בשמן זית ולימון מוסיף טעם מיוחד לארוחה,
ואז, אז מגיע השוס שהפיל ארצה 4 גברים כבדים, מנוסים במטעמי העולם הגדול, גברים שאכלו דבר או שניים בכל פינות הגלובוס, מאפה חם ופריך, אוורירי כמו נוצה, ממולא בגבינה מתקתקה, טובל בדבש שריחו כריח פרחי הבר, לא! זה פשוט לא אמיתי, שני מגשים כאלו נעלמו במהירות הבזק תוך כדי השמעת אנחות עונג, ללא מילים הסתכלנו האחד על השני, גם מעצם הפליאה שדבר כזה בכלל קיים עלי אדמות וגם קצת השגחנו שאחד לא יאכל יותר מחברו…
זהו דוקטור, זה הדבר האחרון שאני זוכר….."
תודה לידידי וחברי אלי הראל על התיאור המפורט והמדוייק
