חבל זגוריה הוא אולי המקום הכי רחוק מיוון של האיים, החבל והכפרים שבו הנקראים "כפרי-זגוריה" (ZGOROCHORIA), אוסף של 45 כפרים קטנים, מאכלסים כמה אלפי אנשים ומספרים סיפור ייחודי ומעניין של חבל הארץ הזה.
איזור זגוריה משתרע על פני כ1000 קמ"ר, נמצא באיזור הצפון מערבי של יוון, גובל בצידו הצפוני באלבניה, איזור הררי ביותר, מושלג בחורף, מחורץ בערוצים עמוקים עם נחלים שזורמים בהם בשצף קצף, האיזור מיוער ברובו וחיות בו חיות בר רבות כמו דובים וזאבים.
האיזור מיושב בדלילות, ובין הכפרים עוברים דרכים מועטות וצרות שעולות ויורדות על פני ההרים, הפרנסה באה משני מקורות עיקריים: חקלאות ותיירות.
ההתישבות במקום החלה עוד בתקופה הרומית, העדות לכך היא גשרים הפזורים מעל הערוצים עוד מהתקופה הביזנטית והעותמנית, על הגשרים האלו ישבו גובי המיסים וכל אחד שעבר מכפר לכפר לצרכי מסחר נאלץ לשלם להם מס.
רק בתחילת המאה העשרים עבר חבל ארץ זה ליוון, ורק בעשור האחרון אחרי פיתוח מואץ של דרכי גישה הוא הונגש לתיירים שהחלו לפקוד אותו
בזמן מלחמת העולם השנייה האיטלקים ניסו לפלוש ליוון מכיוון אלבניה, הצבא היווני שהתנגד לפלישה והצליח לנצל את תוואי השטח הקשה לתנועה ולהדוף לזמן מה את האיטלקים, הצבא הגרמני שבא לעזרת האיטלקים הפציץ מהאוויר את כל כפרי האיזור ונכנס במלוא כוחו קרקעית, כל מי שנשאר בכפרי האיזור נטבח ללא רחם כדי להראות לכל שאר היוונים מה יעשה למי שיתנגד לכיבוש הגרמני וכך שכמעט נכחדה לחלוטין אוכלוסיית האיזור, מעטים נמלטו להרים והסתתרו במערות בנקיקים.
גם כיום שיטוט בכפרים יגרום תחושה משונה למבקר, האוכלוסיה ניראית מבוגרת בעיקרה, משיחה שקיימתי עם תושבי האיזור הם סיפרו לי על נטישת הצעירים לערים הגדולות והשארות האוכלוסיה הבוגרת בעיקרה להתפרנס מעבודת האדמה, האוכלוסיה יותר צעירה באיזור מנסה להתפרנס מתיירות: אטרקציות, הדרכת טיולים ועיסקי מסעדנות והארחה.
במרכז האיזור עובר נהר הויקוס (VIKOS), הוא הוכר ב1997 על ידי ספר השיאים של גינס כקניון העמוק והצר בעולם (הגרנד קניון בארה"ב עמוק ממנו, אך הויקוס יותר צר), טמפרטורת המים בנהר היא כ-4 מעלות בקיץ (בחורף המים קרובים לקפיאה בחלק מהזמן) ויש לקחת זאת בחשבון אם רוצים טבול בנהר, המקום משמש כפארק לאומי ויש בו צמחייה עבותה ובעליי חיים רבים. במקום תמצאו לא מעט מסלולי הליכה העולים ויורדים בינות להרים, במקביל הוא משמש גם לפעילות ספורטיבית כמו ראפטינג וקניונינג. מעבר לנהר ישנם לא מעט מעיינות ומפלים של מים זכים (וקרירים) לטבילה נעימה בימי הקיץ.
אחת האטרקציות הכי יחודיות לאיזור הוא מירוץ הררי שמתקיים בכל שנה בחודש יולי (פרטים באתר: https://zagorirace.gr/en/) , המירוץ כולל: מירוץ מתחילים ל10 קמ, חצי מרתון, מרתון ואולטרא מרתון של 80 קמ, מכל העולם מגיעים רצים להשתף באירוע והוא נחשב לאחד המרכזיים באירופה, לא מעט ישראלים משתתפים בו בגלל האתגר והמרחק הקצר יחסית מהבית.
התפריט שיוגש לכם במסעדות האיזור מבוסס על תנובת המקום, הדגים הם מהנהר והירק היחודי לאיזור משמש לבישולים המחממים את הלב גם בימי החורף הקרים במיוחד, אם תנסו להזמין אוזו במסעדות תקבלו מבט ששמור לתיירים, אמנם יגישו לכם אם תחפצו בכך אבל המשקה האלכוהולי שנלגם על ידי המקומיים הוא ציפורו (ZIPURO), שמיוצר בחצרות הבתים ותחולת האלכוהול בו נעה בין 40% ל50%, ממליץ לנסות לפחות פעם אחת, יש סיכוי טוב שתתאהבו בגרסא הזו של האלכוהול ותאמצו אותה לשאר הביקור שלכם ביוון.
בביקור הראשון שלי באיזור שהיה באמצע חודש אוגוסט שאלתי את בעל בית ההארחה אם יש מזגן בחדר, הוא צחק קלות וענה לי שאין שום צורך, ואני חשבתי לעצמי שכנראה שהוא יודע משהו שאני לא, וכבר באותו הערב הבנתי את כוונתו, למזלינו ארזנו איתנו בגדים ארוכים, הטמפרטורות ירדו לכ14 מעלות.
כמו כן ממליץ לחבור למדריך מקומי שילווה אתכם בביקור בערוצי הנחלים, מן הסתם ההיכרות של המקומיים עם השבילים החבויים בנקיקים תהפוך את הטיול למהנה ביותר ולא לוותר על ראפטינג על הווידומאטיס, גם בימות הקיץ שנראה שהנהר רגוע ביותר צפוייה לכם חוויה כיפיתו מרעננת ביותר, הראפטינג מתבצע עם חליפות בגלל הטמפרטורה הנמוכה של המים ובחורף הנהר מוגדר "מים לבנים" (WHITE WATER) ומגיע עד רמה 3.
נקודות מעניינות לביקור:
1. תצפית על ערוץ הויקוס – תצפית אוקסיה – OXIA
2.מנזר קטן ועתיק עם תצפית מהממת בכפר מונודנדרי
3. טבילה בנהר הויקוס
4. הבריכות הטבעיות מאחורי פפיגו
